אותנטית אני כמו שאני
היא את שיודעת שההוויה האותנטית שלך היא היחידה האפשרית
בשבילך. הגיע הזמן שלך להיות את. פשוט את, עם העוצמה שלך
ועם האור שלך.
אותנטית אני כמו שאני היא את שמשילה מעצמך את כל מה שחשבת,
חלמת, קיווית ואת נותרת את. את מפסיקה להתנות את עצמך,
לשנות את הקיים ומקבלת אותך פשוטה ונוכחת. את כמו שאת.
על ייתרונותייך, הקסם שבך, הכשרונות שלך, היופי שלך.
את מגיעה הביתה, אלייך. האותנטיות היא אנרגיה מאד עדינה וחומלת.
היא מאדקת אותך אלייך. האותנטיות שלך היא הריפוי העוצמתי שלך.
מבורכת מחוברת לשפע האין סופי – מסר מההדרכה – תקשור
כל יום קורה משהו טוב. השברים הגדולים, המשברים הגדולים שלי עם עצמי ועם זולתי עם סביבתי הגיעו רק כשלא הייתי מחוברת אל עצמי. גם הסרטן יש אומרים שהוא ביטוי של חיבור לא מדויק. כשאנחנו לא באותנטיות, כשאנחנו לא מסונכרנות עם עצמנו, הדברים הרעים מתרחשים. להיות אותנטית זה מסע חיים. למה זה כל כך מסובך להיות פשוט אנחנו? כי אנחנו רוצים להיות אהובים ואיפה שהוא בדרך אמרו לנו שלהיות אהוב = להתאים את עצמנו. כאילו שאנחנו, ככה סתם ופשוט זה לא מספיק. ואז אנחנו "יוצאות למסע" ומגלות די מהר שככה בדיוק, כמו שאנחנו, בפשטותנו, באותנטיות שלנו, ככה בדיוק זה טוב. כל יום קורה משהו טוב. העיקר שאנחנו כבר יודעות את זה.
כל יום קורה משהו טוב. כשאנחנו יוצאות למסע ומתחברות אל עצמנו יש השתנות. לפעמים היא כואבת. מכבידה. נדרשת סבלנות. התוצאה טובה. תמיד. לאחרונה זיהיתי אצלי דפוס שלא מייצג אותי יותר, אולי אף פעם לא. כל כך ביקשתי השתנות. התחננתי להדרכה, לעצמי, לחברות שיעזרו לי להשתנות. כשההשתנות הגיעה, משהו בי נשבר לרסיסים. ידעתי שאת השבר הזה אני לא מאחה, אני נפרדת ממנו ועוברת מקום, מתחברת לתדר חדש. זה עבד. זה כאב, כל כך כאב. שברתי משהו ביחסים שביני לביני ונותרתי טובה יותר, אדוקה יותר אל עצמי. כן, יש עבודה פה במסע הזה אבל זו עבודה מתגמלת וטובה. כל יום קורה משהו טוב. המסע לשמחת הלב, המסע שלנו אלינו לפעמים מאתגר. אבל תמיד, תמיד תמיד זה שווה את המאמץ.
כל יום קורה משהו טוב. האותנטיות שלנו באה לידי ביטוי בכל דבר. באוכל שאנחנו אוכלות, בחברות, בחברים איתם אנחנו נפגשות ובאותנטיות שלנו. כשאנחנו מגיעות אלינו, שם הכי טוב שיש.
וזה פשוט. בכל פעם שאני מרגישה מן תחושה של "הגעתי הביתה" אני רואה בדמיוני המפותח מעגל של מדריכים מוחא לי הביתה וצועק לי – ברוכה הבאה, דליה, ברוכה הבאה. כי הבית שלי בתוכי, הבית שלי הוא אני, הבית שלי הוא בלב שלי. ושלך – בשלך.
ונאמר, הללויה.
משימות ממבורכת מחוברת לשפע האינסופי
כל יום קורה משהו טוב. השברים הגדולים, המשברים הגדולים שלי עם עצמי ועם זולתי עם סביבתי הגיעו רק כשלא הייתי מחוברת אל עצמי. גם הסרטן יש אומרים שהוא ביטוי של חיבור לא מדויק. כשאנחנו לא באותנטיות, כשאנחנו לא מסונכרנות עם עצמנו, הדברים הרעים מתרחשים. להיות אותנטית זה מסע חיים. למה זה כל כך מסובך להיות פשוט אנחנו? כי אנחנו רוצים להיות אהובים ואיפה שהוא בדרך אמרו לנו שלהיות אהוב = להתאים את עצמנו. כאילו שאנחנו, ככה סתם ופשוט זה לא מספיק. ואז אנחנו "יוצאות למסע" ומגלות די מהר שככה בדיוק, כמו שאנחנו, בפשטותנו, באותנטיות שלנו, ככה בדיוק זה טוב. כל יום קורה משהו טוב. העיקר שאנחנו כבר יודעות את זה.
כל יום קורה משהו טוב. כשאנחנו יוצאות למסע ומתחברות אל עצמנו יש השתנות. לפעמים היא כואבת. מכבידה. נדרשת סבלנות. התוצאה טובה. תמיד. לאחרונה זיהיתי אצלי דפוס שלא מייצג אותי יותר, אולי אף פעם לא. כל כך ביקשתי השתנות. התחננתי להדרכה, לעצמי, לחברות שיעזרו לי להשתנות. כשההשתנות הגיעה, משהו בי נשבר לרסיסים. ידעתי שאת השבר הזה אני לא מאחה, אני נפרדת ממנו ועוברת מקום, מתחברת לתדר חדש. זה עבד. זה כאב, כל כך כאב. שברתי משהו ביחסים שביני לביני ונותרתי טובה יותר, אדוקה יותר אל עצמי. כן, יש עבודה פה במסע הזה אבל זו עבודה מתגמלת וטובה. כל יום קורה משהו טוב. המסע לשמחת הלב, המסע שלנו אלינו לפעמים מאתגר. אבל תמיד, תמיד תמיד זה שווה את המאמץ.
כל יום קורה משהו טוב. האותנטיות שלנו באה לידי ביטוי בכל דבר. באוכל שאנחנו אוכלות, בחברות, בחברים איתם אנחנו נפגשות ובאותנטיות שלנו. כשאנחנו מגיעות אלינו, שם הכי טוב שיש.
וזה פשוט. בכל פעם שאני מרגישה מן תחושה של "הגעתי הביתה" אני רואה בדמיוני המפותח מעגל של מדריכים מוחא לי הביתה וצועק לי – ברוכה הבאה, דליה, ברוכה הבאה. כי הבית שלי בתוכי, הבית שלי הוא אני, הבית שלי הוא בלב שלי. ושלך – בשלך.
ונאמר, הללויה.
מוזמנת להצטרף אלינו
קבוצת פייסבוק תוססת המהווה מרכז למידה משותף. להצטרפות, כאן
קבלת עדכון שבועי למייל, מלאי את הטופס
