הסריגה במסרגה אחת היא הריפוי שלי.
אֶת ידע הריפוי בסריגה במסרגה אחת קיבלתי כששכבתי חולה בסרטן, בקיץ 2007. שכבתי על מיטת חוליי וחוויתי חזון. מעגל נשים אינדיאניות, נשים קדומות וחכמות של השבט הקיפו אותי, אהבו אותי, חמלו עלי והזמינו אותי – למעשה ציוו עלי: לכי לסרוג. צייתתי. ומאז אני סורגת ונרפאת, סורגת ומתמלאה אנרגיה טובה.
הסריגה במסרגה אחת היא תהליך של ריפוי עמוק. כל הסורגות שאיתי מעידות את מה שמחקרים רבים כבר אומרים – הסריגה היא הרבה מעבר לסריגה. היא התקרבות, היא חברותא, היא יצירה, היא מעשירה, היא מיטיבה, היא בועה, היא מעמיקה את הקשר עין יד, היא נתינה וקבלה והיא עוד כל כך הרבה טובים.
בסיום של מעגל סריגה את לוקחת איתך את הסריגה הביתה, להמשיך ולסרוג וליצור.
במעגלי הסריגה שלי אנחנו סורגות, נהנות, מתחברות. הריפוי לא מדובר הוא פשוט קורה מעצם המפגש והמרחב. איך אומרת אחת הסורגות:
אני מאד אוהבת את מעגל הסריגה. מאד אוהבת את המפגש איתך.
אני רואה שליחות גדולה בהנחלת ידע הריפוי בסריגה במסרגה אחת ומאד רוצה להגיע לקהל גדול ורחב של נשים ברחבי הארץ והעולם.
אני מזמינה אותך לבחור את המעגל שמתאים לך ולהגיע לסרוג איתי.
באהבה גדולה, דליה
מעגלי סריגה שלי:
מעגל סריגה שבועי. בכל שבוע אנחנו נפגשות, סורגות, נהנות, מכירות. הסריגה היא במסרגה אחת, בבנימינה. בואי, כיף גדול,
כל הפרטים כאן
שעור פרטי כשאת רוצה ללמוד לסרוג, להיזכר בסריגה, לתכנן מוצר ייחודי, לעצב את מוזמנת להגיע אלי לשעור פרטי, ממוקד ויעיל.
דברי איתי לקבלת פרטים
כיתת אומן אצלי או אצלך בקהילה בכל חודש נפגשות אצלי לסריגת מוצר, את מוזמנת להזמין אותי לכיתת אומן בקהילה שלך.
כל הפרטים, כאן
מעגל סריגה שבועי בקהילה שלך אני מאד אשמח שתזמיני אותי להוביל מעגל סריגה אצלך בקהילה.
כל הפרטים כאן
הדרכות בחינם לסריגה במסרגה אחת ויצירה, ממני אלייך באהבה בשמחה ובאהבה, בלב פתוח ומתוך ידיעה שהסריגה מצילה נפשות, שומרת עלינו ועוד הרבה דברים משובחים. תהני
בשמחה ועם לב פתוח אני מזמינה אותך למעגלי יוצרת שמחה – מפגש שבועי של יצירת שמחה. אנחנו מתחילות ברוח ועוברות לחומר. התפתחות אישית משמחת.
מספרת טליה:
אימא שלי סרגה במסרגה אחת. היא הייתה סורגת מופלאה. שעות על שעות הייתה יושבת וסורגת. האמת, לא תמיד הבנתי את המסירות הזאת שלה.
היום אני מבינה.
לפני קצת יותר משנה נעניתי להזמנתה של חברתי ממחוזות אחרים דליה ברנובר , והצטרפתי למעגל סריגה בביתה שבבנימינה: קבוצה קטנה של נשים איכותיות במגוון גילאים ועיסוקים.
לא ידעתי כלום. אבל לאט לאט נדבקתי בחיידק.
ואז הגיע ה-7 באוקטובר.
מבלי ששמתי לב, ככול שהתברר גודל הזוועה, כך גדל הזמן שהקדשתי לסריגה. הסריגה הפכה למיפלט בתחילתו של בוקר, או בסיומו של ערב, אבל גם בשעות הקטנות של הלילה כשהשינה מאנה לבוא.
תשאלו איך מיפלט?
הסריגה חידדה את יכולת המיקוד שלי ואיפשרה לי להתחבר לעולמות רחוקים, משם מגיעים מסרים מחזקים ומרפאים. היא פתחה לי פתח ליצירה חדשה שלא היכרתי. כל עבודה חדשה שהתחלתי, הנביטה טעם חדש לחיים וסקרנות לבאות.
ביום ראשון האחרון, לאחר שהתקבלה הבשורה המרה על הירצחם בשבי של כרמל, עדן, הירש, אלמוג, אורי וסשה, התערבבו לגמרי הדמעות והסריגה. אולי זה סוג של נחמה להתאבל ולכאוב מצד אחד, וליצור משהו חדש מצד שני.
