מה משתנה הפסח הזה?

מה משתנה הלילה הזה?

יאללה אני ראשונה, קופצת למים. בוחרת חמישה דברים שאני משתחררת מהם הפסח הזה. ארבעה תחומים שהן ה "עבדות" שלי.

העבדות שלי # 1 : מסכים. בעיקר למסך הקטן והשתלטן: הטלפון. כשאני יושבת בערב וסורגת – כל ערב – אני עושה הפסקה ומציצה בטלפון. לפעמים אני נתקעת על המסך הקטן והשתלטן הזה, זמן לא מבוטל בעיקר זמן מבוזבז. אז אני מכריזה בקול רם ומולכן שאני משתחררת. יש לי טלפון, יש לי תחומי עניין אבל אני מתרחקת ממנו. לוקחת אחריות על מערכת היחסים. אתמול כיביתי אותו לשלוש שעות בערב. נהיה לי שקט.

העבדות שלי #2: טלוויזיה בבוקר. אני יורדת למטה למטבח לעינייני הבוקר ומיד מדליקה טלוויזיה. החדשות צועקות והתודעה שלי מזדהמת. אני מניחה לזה. לא מתחייבת לא להדליק את הטלויויזיה בבוקר רק לא כברירת מחדל יומיומית. אני בטוחה שהשקט יביא איתו דברים טובים. אדווח.

העבדות שלי 3#: סוכר. אני עבד נרצע של החומר המתעתע הזה ואני מבטיחה לעצמי באהבה גדולה למצוא את הדרך הנכונה לוותר עליו. רגע אהיה אותנטית יותר. אני מבטיחה לעצמי לוותר על סוכר לבן בחיי. מעכשיו. הרגע הזה. אליו אני מצרפת את הקמח הלבן. הללויה.

העבדות שלי #4: שזה משהו מאד אישי ולא הרבה מכירים את הצד הזה שלי. לא יודעת איך להגדיר אותו אבל זה משהו פנימי, אישי, מן הרגל שלי להלקות בעצמי, להתאכזב מעצמי, לבקר. זה הרגל קשוח שלמרות ששנים אני מנסה אני לא מצליחה לשחרר אותי ממנו עד הסוף. והשנה, בפסח הזה אני משתחררת מהעבדות הזו. פשוט, משחררת. לא מספרת לעצמי יותר סיפורים שזה קשה, בלתי אפשרי. פשוט, משחררת. הללויה.  

העבדות שלי #5: לעשות משהו משמעותי בקהילה. אני עוד לא יודעת מה זה יהיה, אבל זה יהיה. משחררת את מה מעכב אותי. יוצאת מעבדות התירוצים לעשייה.